|
על רבעי אמת ובדותות
חיים רמון מגיב למתי גולן: המחרפים והמגדפים אותי לא ימנעו ממני להמשיך
חיים רמון 2/8/12
מתי גולן, בעל טור קבוע ב"גלובס", אוהב לעסוק בי מדי פעם, כמעט אך ורק בהקשרים שליליים, כמו בגיליון סוף השבוע מה-26-27 ביולי 2012. תחת הכותרת "שלושת המורשעים", הוא כרך את שמי עם שם ה"האריה דרעי וצחי הנגבי" בתור "המאכערים שעובדים עבור עצמם".
כרגיל אצל גולן, הטור מבוסס על כתיבה בוטה, פעמים משמיצה, פעמים רדודה, ומקצתה מבוססת על רבעי אמת, הגרועים לדעתי משקר.
קשה להחליט על מה להגיב נוכח בליל ההשמצות. אבחר להתחיל מהסוף. שם מנסה גולן להפריך את מה שאומרים בקביעה הנחזית להיות שנונה, שאף כי רבים רואים בי אחד מ"הכי מתוחכמים בפוליטיקה הישראלית", הריני "כל כך מתוחכם", עד שאיני חבר בכנסת.
אלא, שגם גולן יודע שכיהנתי כמעט 30 שנה בכנסת, בשמונה מערכות בחירות נבחרתי בבחירות אישיות של המפלגות, כמעט תמיד במקום גבוה, מבלי שניהלתי מטות עם קבלני קולות וללא תרומות. גם לכנסת הנוכחית נבחרתי בבחירות אישיות, אך התפטרתי מרצוני.
ההשמצה אצל גולן בולטת, כאשר הוא מנסה להשכיח את מאבקיי ופעולותיי במשך 30 שנה. זו ההזדמנות לרענן את זיכרונם של מי ששכחו ולהסיר את המסכה מעל מי שרוצים להשכיח. עוד כחבר כנסת צעיר נלחמתי נגד המערכת הבנקאית רבת העוצמה שהשפיעה בדומיננטיות על המערכת הפוליטית, ובתומכיה רבי העוצמה בתוך המערכת הפוליטית. הבאתי, יחד עם חבר הכנסת דן תיכון, לסילוק כל האחראים למפולת מניות הבנקים של 1983. איימו על עתידי הפוליטי, ניהלו מעקב אישי אחריי - אבל, לא נרתעתי.
מילאתי את הבטחתי לציבור
בממשלת רבין הייתי ציר חיוני במו"מ על הסכם אוסלו בשליחות ראש הממשלה, ולא הכול אפשר לחשוף גם היום. למרות היותי קרוב מאוד לרבין, התפטרתי מהממשלה על רקע כישלוני הזמני בניסיון לקדם את חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כך מילאתי את הבטחתי לציבור: שאם אכשל - אתפטר.
כבשתי בבחירות דמוקרטיות את ההסתדרות הישנה, אותו גוף שביהמ"ש קבע ששררה בו "מציאות מושחתת ומשחיתה". הצלתי את מערכת הבריאות (ואת קופת החולים כללית) מקריסה, לדעת רובם המכריע של המומחים בארץ ובעולם. ולמרות שמאז כהונתו הראשונה ועד היום עשה נתניהו כל דבר אפשרי כדי לדרדרה - היא נחשבת גם היום לאחת ממערכות הבריאות הטובות בעולם, למרות היותה מוכה, חבולה וקצוצה.
הצלתי את קרנות הפנסיה הוותיקות מפשיטת רגל, לאחר שההסתדרות הישנה שדדה בציניות את כספי הגמלאים למימון צבא עסקניה. שמתי קץ למשחק הכפול של ההסתדרות כמעסיק פושט רגל המפטר אלפי עובדים, ומייצג עובדים לכאורה. אחרי רצח רבין נעניתי לדרישתו של פרס לחזור לממשלה ולחזק את שורותיה, וכך נותרו רפורמות בהסתדרות שלא הספקתי להשלים. נתניהו עצמו העיד, שהייתי הגורם המרכזי להפלתו ב-1999.
סיכונים פוליטיים מרחיקי לכת
עוד ב-1987 וביתר שאת לאחר מכן, הטפתי ופעלתי למען יציאה חד-צדדית מעזה, ובאמצע שנות ה-2000 סייעתי רבות לאריאל שרון לבצע את תוכנית ההתנתקות מעזה. באמצע שנות ה-90 הייתי מהראשונים שקראו ליציאה חד-צדדית מלבנון, בשעה שעמדה זאת הייתה מאוד לא פופולרית.
לפני עשור, יזמתי את הקמת גדר ההפרדה, תוך עימותים חריפים עם רוב המערכת הפוליטית והצבאית, לרבות ראש הממשלה שרון. כך הפכתי יריב מר למתנחלים, בהם ראיתי גורם המסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בדיעבד הודו הכול שהגדר מנעה מאות קורבנות בנפש ופגיעה באלפי אנשים וברכוש רב.
אחר כך פעלתי להקמת קדימה. כהוגה רעיון "המפץ הגדול", הצלחתי יחד עם אחרים, לשכנע את שרון להקים ולהוביל את מפלגת המרכז הראשונה שהנהיגה את המדינה. גם כאן, כמו קודם לכן, נטלתי על עצמי סיכונים פוליטיים ואישיים מרחיקי לכת, עד שתיארו אותי כ"פוליטיקאי רפורמטור בעל נטיות אובדניות", או כמי שאינו מהסס להלך על מעקה גג גבוה כדי להגשים את מטרותיו...
נכון, ב-2006 עשיתי מעשה לא ראוי, עליו הבעתי צער, אך בינו לבין מעשה פלילי לא היה דבר וחצי דבר. רבים מגדולי המשפטנים סברו כך, ואף היועץ המשפטי, מני מזוז, טען שאילו הייתי מבקש את סליחת הקצינה (לטעמו, כנראה, נכונותי לעשות כן בזמן העימות לא הייתה מספקת), הוא לא היה מגיש נגדי כתב אישום.
לאן נעלם גולן המשפטן?
פרט לכך, למרות ניסיונות מצד מתנגדיי, בכל שנות פעילותי הארוכות לא נמצא בי שום רבב לתלות בו האשמות. מכל מקום, במשפט הזה הורשעתי במעשה מגונה ללא הסכמה, אלא שיריביי, כולל משה לדור, מנסים שוב ושוב לדבוק בבדותה כאילו היה מדובר במעשה בכוח. ההרשעה הייתה, כמובן, ללא קלון, אבל גולן וחבריו מתעלמים מזה ומקביעות אחרות של בתי המשפט.
גולן הוא משפטן שאוהב להסתמך על קביעות בית המשפט, ובעיקר על בג"צ. אלא שכאשר הדברים נוגעים לי או בי, נעלם גולן המשפטן: אז מה אם השופטת ארבל קבעה, אף שהייתה בדעת מיעוט, שאני אינני עבריין; ומה אם השופטת פרוקצ'יה והשופט ריבלין, שדחו עתירות שהוגשו נגדי, ציינו שאין בי "דופי מוסרי מובנה" ו"כי מדובר במעידה חד-פעמית"; ומה אם בית המשפט שדן אותי דחה את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע אותי רק בגלל ההיבט הציבורי, אבל קבע שעונשי "צריך להיות מזערי", "כדי שהנזק העתידי שייגרם" לי "יעמוד ביחס ישיר למהות העבירה ולנסיבות ביצועה". ומה אם בג"צ קבע שביהמ" ש "ביקש שלא לגדוע את פעילותו של מר רמון", כדי ש"יוכל לחזור לפעילות ציבורית, בין בכנסת ובין בממשלה ובין בכל מישור ציבורי אחר"? גולן בוחר כל הזמן, ככל שהוא עוסק בי, להתעלם מקביעות בתי המשפט. והעובדות לא יבלבלו אותו.
צורך חיוני במפלגת מרכז אותנטית
ומשהו על ההווה והעתיד: מה שהעיר את מר גולן מרבצו הוא פעילותי הנוכחית למען חידוש פניו של המרכז. גם היום יש צורך חיוני במפלגת מרכז אותנטית ומייצגת, אחרי שקדימה בגלגולה האחרון בגדה בעברה ומכרה את עתידה. ואם לא למפלגת מרכז אחת, אז לחזית פוליטית מרכזית אחת בוודאי. לא של משתפי פעולה בעבר, בהווה ובעתיד עם ממשלת הכישלון של נתניהו, ולא של פוזלים שמאלה למפלגת העבודה ולסוציאליזם הרדיקאלי נטול אג'נדה מדינית המעורב בתככנות פוליטית ושיתוף פעולה עם נתניהו, שהנהיגה שלי יחימוביץ. מרכז שיהיה חלופה לנתניהו ולא שותף קואליציוני מיד אחרי הבחירות.
אני מנסה להקים כוח מרכזי כזה כדי להביא את הקץ לממשלת נתניהו ובעלי בריתו הטבעיים: החרדים והמתנחלים, ממש כשם שהצלחתי להביא לקיצה של ממשלת נתניהו מודל 99'. אין שמץ של סיכוי שמתי גולן ודומיו המחרפים והמגדפים אותי, ימנעו ממני להמשיך במהלך הזה החיוני לעתידנו.
|
| החיים החדשים של חיים רמון: רוקח דילים ורוקד על כל החתונות |
|
| 07:13 | 06.8.2010 מאת צבי זרחיה ושרון שפורר |
|
>> אוקטובר 2007. באולם קטן בקיבוץ געש מכונסים 200 איש, מהחזקים והמקושרים במשק. הם באו כדי לחגוג את חתונתו של המשנה לראש הממשלה דאז, חיים רמון (אז בן 57) עם בת זוגו ורד רמון-ריבלין, עורכת בכירה בעיתון "גלובס".
רמון הגיע לטקס החופה תקופה קצרה לאחר שהורשע במעשה מגונה בקצינת צה"ל. את טקס החופה ניהל מורשע אחר בפלילים, אריה דרעי. דרעי ורמון, חברים טובים, רקחו יחד לא מעט דילים פוליטיים, ובהם גם את "התרגיל המסריח" להפלת ממשלת יצחק שמיר ב-1990.  באולם נוכחים עוד כמה רוקחי "דילים מסריחים", בהם עומרי שרון, שנידון לתשעה חודשי מאסר ב-2008 בגין מתן עדות שקר ורישום כוזב במסמכי תאגיד; ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, שנחקר כיום בפרשות מרכז ההשקעות, ראשונטורס והולילנד; והחשודה הסדרתית, מנהלת לשכת ראש הממשלה לשעבר, שולה זקן.
לא רק אנשים שנגועים בפלילים היו בחתונה הזו. מוזמנים נוספים היו בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי , נוחי דנקנר; מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס; הבעלים של כתר פלסטיק, סמי סגול; מאיר שמיר, מבעלי תנובה; הפרסומאי משה תאומים; ואשת התקשורת ג'ודי שלום-ניר-מוזס, אחותו של ארנון מוזס, הנשואה למשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום.
אף שקדימה, המפלגה של רמון, נותרה לאחר הבחירות לכנסת ה-18 באופוזיציה, ואף שרמון התפטר מהכנסת בקיץ 2009 - הערבוב הזה של פוליטיקה ועסקים ושל חברי כנסת ובעלי הון, מסביב לשר לשעבר, רק גבר מאז. כיום רמון גם נהנה כתוצאה מכך מתזרים מזומנים גדול.
החיים החדשים של רמון מאפשרים לו לרקוד על כל החתונות: בחובשו את הכובע הפוליטי הוא מכהן כיו"ר מועצת קדימה, אחד התפקידים החזקים במפלגה ואולי המקורב ביותר ליו"ר האופוזיציה, ציפי לבני. יו"ר מועצת קדימה הוא אמנם תפקיד בהתנדבות, אבל עצם הכהונה בו מקנה הרבה כוח והשפעה פוליטית, שאותם כמובן אפשר לתרגם ביעילות גם לקשרים ולכסף.
בחובשו את הכובע העסקי, מכהן רמון בין היתר בתפקידי דירקטור או יועץ אצל אנשי עסקים, כמו אלי עזור, שלמה אליהו, סמי סגול ומוקי שניידמן. כך הוא גם זוכה לתמורה כספית נאה וגם נשאר לו זמן לפוליטיקה.
מקושר עד צוואר
לפני שבוע נפגש רמון עם הממונה על המשא ומתן עם ישראל ברשות הפלסטינית, סאיב עריקאת, במלון אמריקן קולוני בירושלים. בכמה כלי תקשורת פורסם כי בפגישה דחק רמון בבן שיחו שלא להיכנס לשיחות ישירות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. פרסום העניין עשה רעש גדול בשל ההתערבות הבעייתית של רמון בענייני המדינה.
אלא שעצם העיסוק של רמון בתחומים מדיניים לא הפתיע איש. רמון אמנם פרש מהכנסת, אבל הוא מעורב עד צוואר בחיים הפוליטיים. הוא מעודכן בנושאים החקיקתיים המרכזיים העולים על סדר היום, ועובד קרוב עם לבני על תוכניות המפלגה. אחת לכמה שבועות מגיע רמון למשכן הכנסת, בעיקר בימי שני, שבהם מתקיימת ישיבתה השבועית של סיעת קדימה.
התפקיד של יו"ר מועצת קדימה נטול סמכויות ממשיות, אבל דומה שעריקאת, כמו גם בכירים אחרים במערכת, לא היו נפגשים עם רמון אלמלא ידעו שיש לו השפעה רבה בביצה הפוליטית. מעבר לכוחו בתוך קדימה, רמון נפגש מפעם לפעם עם נשיא המדינה שמעון פרס, ונמצא בקשרים קרובים עם יו"ר הכנסת לשעבר, אברהם בורג - שהוא כיום איש עסקים המנסה להקים מפלגה חדשה. רמון מקושר גם עם שמעון שבס, שהורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים. בנוסף, יש לו יחסי ידידות עם יו"ר ישראל ביתנו, שר החוץ אביגדור ליברמן - שפרשות שונות שקשורות בו נחקרות כבר כמה שנים במשטרה.
בזמנו הפנוי מסייע רמון למלחמה של חברו מוזס, הבעלים של "ידיעות אחרונות", נגד העיתון "ישראל היום". הוא גייס תומכים להצעת החוק שהעלתה בעניין חברת הכנסת מרינה סולודקין (קדימה).
"כשרמון פונה, קשה לחלק גדול מהח"כים להתנגד. הוא הרי מקושר, ולא מן הנמנע שהוא עוד ישוב לכנסת ולממשלה", אומרים גורמים פוליטיים. הם מעריכים שרמון הוא דירקטור מבוקש במגזר העסקי, לא רק בשל הידענות הכלכלית והעסקית שלו, שאותה רכש ב-26 שנות כהונתו בכנסת, אלא גם - ואולי בעיקר - בשל קשריו הפוליטיים.
גורמים פוליטיים אומרים כי מאחר שרמון הוא בעל קשרים ענפים במערכת הפוליטית, בכנסת ובמסדרונות השלטון, הוא יכול "לעזור מבחוץ" על ידי "זריקת מלה פה ושם". מכיוון שכבר שנה אינו ממלא תפקיד פוליטי, אין עליו חובות וכללי אתיקה והוא יכול להתערב הן בפוליטיקה והן בעסקים.
וכך, בעוד שפגישתו של רמון עם עריקאת זכתה לסיקור ולביקורת בעיתונות כולה לפני שבוע, "ידיעות אחרונות" לא טרח לדווח עליה לקוראיו ביום שישי - יממה לאחר חשיפתה. זו לא היתה התרומה היחידה של "ידיעות אחרונות" לקריירה של רמון. בשנים האחרונות הוביל העיתון קו תקיף נגד כל מי שיצא נגד רמון בפרשת הנשיקה, ותקף את פרקליטות המדינה ואת בית המשפט שהרשיע אותו.
בשבוע שעבר השתתף רמון בדיון שקיימה הוועדה לביקורת המדינה, ומתח ביקורת חריפה על הפרקליטות. המשנה לפרקליט המדינה, שוקי למברגר, ענה לו: "בית המשפט קבע שאתה לא דובר אמת". רמון השיב: "כמה אנשים יושבים בבתי כלא על רשלנות רבתי? לא אתה תקבע אם אתה תעמוד לדין - אתם שופטים את עצמכם. אתם צדיקים". את הדיון ניהל יו"ר הוועדה לביקורת, ח"כ יואל חסון, חברו של רמון ממפלגת קדימה.
חסון היה אחד החותמים על הצעת "חוק אדלסון", שנועדה למנוע משלדון אדלסון להיות הבעלים של "ישראל היום" כל עוד אינו מתגורר בישראל. הצעה זו נתמכה על ידי מו"ל "מעריב" עופר נמרודי ועו"ד רם כספי. שותפו של מוזס ב"ידיעות אחרונות" ובחברת הכבלים HOT, אליעזר פישמן, הוא הבוס של אשתו של רמון.
הסיפתח: לייפוייב
בספטמבר 2009, קצת אחרי פרישתו מהכנסת, מונה רמון ליו"ר דירקטוריון חברת לייפוייב הקטנה. המינוי נראה קצת מוזר. לייפוייב נשלטת על ידי אנשי עסקים חרדים והיא ריכזה בעבר תשומת לב, כאשר נחקר חשד להרצת מניות - חשד שלא הוכח עד היום.
לייפוייב, שמפתחת מכשור לטיפול בפצעים כרוניים, הונפקה ב-2007 לפי שווי של 100 מיליון שקל. לאחר הנפקתה נסקה מניית החברה ללא סיבה אמיתית לשווי של מיליארד שקל, וכיום היא נסחרת לפי שווי של 35 מיליון שקל בלבד. לחברה אין מכירות של ממש, על אף שבעבר דיברה על מכירות של עשרות מיליוני שקלים - והיא צברה בשנים האחרונות הפסדים של מיליוני שקלים.
מצבה הגרוע לא הפריע ללייפוייב לרפד את כיסו של רמון, שמצדו לא התחייב להשקיע ולו שעה חודשית אחת בחברה. רמון מקבל בלייפוייב 25 אלף שקל בתוספת מע"מ בכל חודש. בעוד חודש הוא יתחיל לקבל מהחברה תוספת של 5,000 שקל בחודש, שעל פי דו"חות החברה ניתנת לו בגין הזמן הרב שנדרש ללימוד והיכרות מעמיקה של ענייני החברה. רמון גם אמור לקבל מענק שבין כ-6 מיליון שקל ועד עשרות מיליוני שקלים, אם החברה תימכר בשווי של מאות מיליוני דולרים. בשלב זה, כמובן, מדובר בתרחיש לא ריאלי. רמון קיבל גם אופציות בלייפוייב, שאם ימומשו יכולות להביא אותו לאחזקה של 1.78% בחברה.
הבחירה של לייפוייב ברמון הוסברה כך: רמון ייקח חלק בקידום מהלכים עסקיים מול חברות בינלאומיות ויתרום מניסיונו כשר בריאות לשעבר במהלכי רגולציה מול רשויות הבריאות בישראל ובעולם.
איך נוצר הקשר בין הצדדים? בעלי השליטה בלייפוייב הם כמה עסקנים מוכרים במגזר החרדי, בהם יצחק קויפמן ומרדכי (מוטי) קוגל. קוגל, ששימש בעבר גם דירקטור בלייפוייב, נאלץ להתפטר אחרי שהתברר כי הורשע בזיוף מסמכים בישראל וכי הוא חשוד בהונאת בנקים. הוא תושב הר נוף, שכונה חרדית בירושלים, ומקיים קשרי ידידות עם תושב אחר בשכונה וחבר טוב של רמון - דרעי.
קויפמן עצמו הוגדר בעבר כקבלן קולות בכיר של מפלגת הליכוד במגזר החרדי, והיה מקורב לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ולבנו עמרי. קויפמן נעצר בעבר על ידי המשטרה בחשדות שונים הקשורים ל"קבוצה הירושלמית" בליכוד שבראשה עמד, אך לא הוגש נגדו כתב אישום.
מלבד קויפמן וקוגל מחזיקים בלייפוייב גם ראובן שולמן, יורם בן-שימול, צבי כנעני וישעיהו (שייקה) שיינברגר. שיינברגר נעצר באמצע שנות ה-90 בירושלים כחלק מכנופיית זייפני כרטיסי אשראי, שביצעה רכישות גדולות היקף באמצעות כרטיסי אשראי שמספריהם נגנבו, והוגש נגדו ונגד אחרים כתב אישום על עבירות מרמה והונאה. בסופו של דבר הוא חתם על עסקת טיעון, שבה הודה בעבירות והוטל עליו עונש מאסר של חצי שנה בפועל. שיינברגר וקויפמן, שניהם חברי מרכז הליכוד, היו חלק ממוקד כוח רב השפעה על הרכבת רשימת המפלגה לכנסת.
"רמון פותח דלתות"
מישל איפרגן מנכ"ל לייפוייב, מתאר את הדרך שבה הגיע רמון לחברה: "חיפשנו הרבה מועמדים לתפקיד היו"ר, והיו לנו לא מעט מועמדים מקושרים, ובהם רמון. הבנתי שהוא יכול לעזור לנו. מהרגע שהוא נכנס הוא התחיל לפתוח דלתות במערכת הבריאות בישראל ובחו"ל".
מה זה לפתוח דלתות?
"נניח שהוא מכיר פרופסור מסוים מהתקופה שבה כיהן כשר הבריאות, אז הוא מקשר אותי אליו. כשזה בא ממנו זה נראה אחרת - אין סטיגמות על לייפוייב. התחלתי להיות מוזמן ליותר הרצאות, ובאחרונה גם קיבלנו שיפוי למוצר שלנו בגרמניה. אנחנו בדרך לקבל שיפויים נוספים בעוד מדינות. היינו גם בפגישה ב-FDA (רשות המזון והתרופות האמריקאית)".
ובכל זאת מדוע בחר בכם - חברה קטנה יחסית?
"דני נווה היה שר הבריאות, אשתו עובדת אצל נוחי דנקנר (צילי נווה עובדת בחברת הנאמנויות של כלל פיננסים, צ"ז וש"ש) והוא מקבל שכר על ניהול קרן ביומד. אז אפשר גם שם לשאול מה הוא מבין בביומד. זה אותו הדבר. המינוי של רמון עובר מסך בכל העולם - חוץ מבישראל. יש סטיגמטיזציה שלו והציבור שופט את החברה".
לעובדה שרמון חבר של דרעי - שמקורב לבעלי השליטה בחברה - היה קשר למינוי?
"אני לא יודע".
דרעי מעורב בניהול החברה?
"אין לו שום קשר לניהול שאני יודע עליו. בעלי השליטה קשורים אליו כנראה מתוקף היותם בקהילה החרדית".
על פי חוזה העבודה עמו, רמון אינו מחויב להשקיע שעות עבודה חודשיות בחברה. כמה הוא עובד בפועל עבור לייפוייב?
"הוא נותן סדר גודל של 10 שעות בשבוע. 40-50 שעות בחודש".
ההמשך: לאומי
אבל רמון לא הולך רק בקטן. באפריל 2010 שכר את שירותיו שלמה אליהו, מבעליה של חברת הביטוח אליהו. המטרה, על פי הודעת אליהו: "לרכז מטעמו את גיבוש גרעין השליטה בבנק לאומי עם גורמים אחרים בישראל ובחו"ל". אליהו מחזיק ב-9.6% ממניות לאומי והוא מעוניין כבר שנים לרכוש את השליטה בבנק מידי המדינה המחזיקה ב-11.5% מהמניות (המהוות את גרעין השליטה).
העובדה שרמון משמש במקביל גם כיו"ר מועצת קדימה, שעשוי להיות אחראי גם למינוי שרים בעתיד, וגם כדמות משפיעה בבנק שנמצא בשליטת מדינת ישראל, לא הפריעה לו לקבל עליו את התפקיד. בגלי צה"ל נשאל רמון על ידי הכתב עידן קוולר, אם הוא לא רואה פוטנציאל לניגוד עניינים בכך. רמון לא אהב את השאלה: "די כבר לרדת כל כך נמוך", הוא אמר מבלי לתת תשובה עניינית והוסיף, "באמת, איזה שטויות".
"אני מכיר את רמון כבר שנים", אומר אליהו. "מצאתי לנכון להיעזר בו. הוא עצמאי ושאלתי אם הוא מוכן לעזור לי. הוא מייעץ לי כבר חודשים".
הוא מקבל שכר חודשי?
"כן".
כמה?
"אני איש פרטי ולא אענה על כך".
הבטחת לו משהו חוץ משכר - למשל תפקיד בבנק?
"לא הבטחתי לו שום דבר. אני לא יכול להבטיח".
אליהו הוא לא טייקון הפיננסים היחיד ששכר את שירותי השר לשעבר רמון. עוד קודם לכן, מיד עם פרישתו מהממשלה, מונה רמון על ידי דורון ומוקי שניידמן לדירקטור בשורת חברות שלהם, ובהן חברת ביטוח ישיר (ששוויה 400 מיליון שקל) וחברת הנדל"ן אדגר (ששוויה כ-500 מיליון שקל). רמון גם מונה לדירקטור בחברות הפרטיות של ביטוח ישיר, מימון ישיר ומימון ישיר ליסינג. באחרונה הודיעה ביטוח ישיר על הענקת אופציות לרמון בשווי של יותר מחצי מיליון שקל (0.36% מהמניות) בתוספת לשכר הדירקטורים שהוא מקבל.
תפקיד נוסף של רמון הוא יועץ לכתר פלסטיק של סגול, מעשירי ישראל ומקורב מזה שנים לרמון, גם בעקבות הבעלות שלו על מועדון הכדורגל הפועל תל אביב. מתוקף זה הוא מונה גם לדירקטור בחברות הציבוריות של סגול - חברת מרחב ומפעלים פטרוכימיים, שבשליטת דיוויד פדרמן.
מרחב מייצרת כלים סניטריים, ברזים ומוצרי אינסטלציה לענף הבנייה ונסחרת בבורסה לפי שווי של קרוב ל-300 מיליון שקל. פטרוכימיים היא בעלת השליטה בחברת בזן - ביחד עם החברה לישראל של סמי ועידן עופר. סגול מחזיק ב-6.7% מהחברה, לצד פדרמן וקבוצה נוספת של משקיעים. פטרוכימיים מחזיקה גם באבגול. החברה נסחרת לפי שווי של 303 מיליון שקל.
בארבע החברות הציבוריות שבהן הוא משמש דירקטור (של סגול ושל משפחת שניידמן) מקבל רמון גמול דירקטורים של כ-100 אלף שקל בשנה מכל אחת, ובנוסף הוא מקבל כמה אלפי שקלים לישיבה.
סגול הוא לא הקשר היחידי של רמון לעולם הספורט. רמון מייעץ לצ'רלטון, חברת השידור המסחרי של אלי עזור וסוכן השחקנים פיני זהבי, וכבר יותר משנה ההערכות הן כי ימונה ליו"ר צ'רלטון על רקע יחסיו הקרובים עם עזור.
בנוסף, ב-2009 ניהל רמון מגעים עם מקורב נוסף שלו מעולם הספורט - מוני הראל, מבעלי הפועל תל אביב - לכהן כיו"ר פטרו גרופ, ועוד קודם לכן אף ניסה למצוא להראל קונה לפטרו גרופ.
לרמון גם הרבה חברים בעולם העסקי בישראל ובחו"ל שיודעים להעריך אותו. ב-2004 נסע למונקו לחתונת חברו המיליונר, איש העסקים אהרון פרנקל, יחד עם השרים דאז שמעון פרס, בנימין בן-אליעזר ודליה איציק, ביקור שמומן על ידי פרנקל. ועדת האתיקה של הכנסת דרשה מרמון, שהיה אז שר המשפטים, להחזיר את שווי נסיעתו למונקו.
רמון זכאי לגמלה חודשית מהמדינה בסך כ-37,000 שקל, שהיא שכר שר בממשלה. הגמלה מתייחסת לתקופות כהונתו בכנסת ובממשלה מאז 1983. כמו כן, הוא זכאי להחזר שנתי מהמדינה בסך של 10,400 שקל לשארית ימי חייו, לכיסוי הוצאות טלפון ועיתון.
"אין ניגוד עניינים"
רמון, השוהה בימים אלה בחו"ל, מסר בתגובה: "כל הפרטים הנוגעים לענייניי העסקיים מדווחים לרשויות הנוגעות בדבר, כגון רשות ניירות ערך, הבורסה לניירות ערך, רשות המסים או כל רשות אחרת שהחוק מחייב לדווח לה. פרט לזה, אין זה עניינו של כל גורם אחר, ובכלל זה TheMarker".
רמון גם נשאל אם אינו רואה פסול וניגוד עניינים בין פעילותו הפוליטית והשפעתו בקדימה ובמערכת הפוליטית אל מול עסקיו בחברות שעשויות להזדקק לתמיכת השלטון. על כך השיב: "עשרות אנשי עסקים, ראשי גופים עסקיים ובעלי חברות, ואולי אף מאות מהם, היו מעורבים כל השנים בפעילות פוליטית, ורבים מהם שימשו בתפקידים רבי השפעה במפלגותיהם - רשמיים ולא רשמיים. אפשר להזכיר, למשל, את משה שחל, דוד ליבאי, יעקב נאמן, אוריאל רייכמן או מוטי זיסר. איש לא ראה פסול בכך, ואיש לא עסק מעולם ואינו עוסק גם כיום בנושא 'ניגוד העניינים' כביכול בין פעילותם הפוליטית לבין מעורבותם העסקית. אני בטוח ש-TheMarker לא רוצה לייחד דווקא לי, ואך ורק לי, טיפול מיוחד בנושא זה".
עוד אמר רמון: "בכל חיי הציבוריים, לא נמצא מעולם בשום עניין ניגוד עניינים בין עניינים פוליטיים וציבוריים שעסקתי בהם לבין אינטרסים זרים. תמיד נהגתי לפי כל הכללים וההנחיות, ובכלל אלה - גם ההנחיות והביקורת של מבקר המדינה. כך נהגתי, וכך אני נוהג כיום ואנהג בעתיד". |
|
